⚠ בבדיקת נכונות: החומר ההסברי בעמוד זה הוא הרחבה שנוספה לשאלות הבגרות המקוריות, והוא נמצא כעת בבדיקת דיוק מול מקורות רשמיים. אין להסתמך עליו כמקור הוראה עד להשלמת הבדיקה. שאלות הבגרות המקוריות נותרו כפי שהן.
תיוג: אינו נכלל באשנ"ב תשפ"ז
השלט בנושא הזה
קריאת כל המצגת בטקסט מוגדלתצוגת קריאה
תשובות המחוון באוסף אינן רשמיות ולא אומתו מול מחוון משרד החינוך. מוקדי הלימוד לפי תכנית אשנב 2027 של משרד החינוך.
הסרטון נפתח בתוך העמוד. אם ההטמעה חסומה - תופיע תמונה עם כפתור לפתיחה ביוטיוב.
חידון אמריקאי
משחק התאמה: מושג והגדרה
ציר זמן
שימו לב: הבדיקה והניקוד בחלון זה הם הערכה עצמית לצורכי תרגול בלבד, ואינם ציון רשמי של בחינת הבגרות.
שאלון 2261 | קיץ תשע"ט
18. עיצוב זיכרון השואה
א. הצג את אחת מן הסוגיות: הסכם השילומים או פרשת קסטנר. הסבר מדוע סוגיה זו עוררה מחלוקת בחברה הישראלית בשנות החמישים. (12 נקודות)
ב. הסבר מדוע גרם משפט אייכמן לשינוי ביחס החברה הישראלית לזיכרון השואה, והצג שניים מן הביטויים לשינוי זה. (13 נקודות)
כתבו את תשובתכם:
פתחו את התשובה המלאה מהמסמך
.18 עיצוב זיכרון השואה
א. הסכם השילומים: התלמיד צריך לתאר את השתלשלות העניינים בסוגיה זו בקצרה. מדוע סוגיה זו עוררה מחלוקת בחברה הישראלית בשנות החמישים:
הדיון הציבורי בנושא עורר רגשות עזים ביותר מכיוון שהטראומה של השואה עדיין הייתה טרייה, ובחברה הישראלית היו ניצולי שואה רבים וגם ותיקים רבים שקרוביהם נספו בשואה.
הדיון בשילומים העלה על סדר היום דילמות מוסריות כבדות משקל:
שאלת היחס בין העם היהודי ומדינת ישראל ובין העם הגרמני, ואם ראוי לקיים מגעים מדיניים למען מטרות הכרחיות. מצד אחד גרמניה נתפסה כמדינה מאיימת ומקוללת, ומצד אחר מדינת ישראל הייתה זקוקה לכספים בדחיפות והממשלה ראתה בכספי הפיצויים תנאי הכרחי לקליטת העלייה הגדולה (ובתוכה הניצולים) ולהצלת המשק מקריסה כלכלית.
האם ראוי לקבל תשלום כספי כפיצוי על הסבל הנורא שעברו היהודים בשואה? האם אפשר לראות בתשלום הכספי מחילה לעם הגרמני? האם זו פגיעה ב"כבוד הלאומי" לקבל כסף ממי שיש לו "דם על הידיים"?
האם מדינת ישראל רשאית לייצג את קורבנות השואה? האם היא רשאית לעשות שימוש במעמדה כדי לעשות צעד המבטא סליחה וויתור כלפי גרמניה?
הדיון הציבורי היה מלווה במאבק פוליטי: בין מפלגות שהתנגדו להסכם ובין מפלגת השלטון (מפא"י). מאבק זה ליבה את המחלוקת, מחוץ לכנסת נערכו הפגנות שלוו בהתפרעויות והאווירה הייתה של מלחמת אזרחים.
פרשת קסטנר: התלמיד צריך לתאר את השתלשלות העניינים בסוגיה זו בקצרה. מדוע סוגיה זו עוררה מחלוקת בחברה הישראלית בשנות החמישים:
הפרשה הציפה רגשות עזים ביותר שהחברה הישראלית התקשתה להתמודד איתם בסמיכות זמנים כה קרובה לשואה. מצד הוותיקים תערובת של תחושת כעס וחשדנות כלפי ניצולים ושל תחושת אשם ומבוכה שלא עשו די להצלת יהודי אירופה, ומצד הניצולים תחושת אשם משום ששרדו, תחושת בושה וגם רצון לנקום.
ההאשמה הכבדה בדבר שיתוף פעולה עם הנאצים עוררה תסיסה.
המשפט סוקר בהרחבה בעיתונות ועורר הדים רבים.
הנטייה של הציבור הישראלי הוותיק לשפוט את ניצולי השואה בצד תפיסה פשטנית ודיכוטומית של התנהגות היהודים בשואה חידדו את ההאשמות. התובע קבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן".
נעשה שימוש פוליטי בפרשה: קסטנר זוהה כאיש של מפלגת השלטון; קסטנר (שהיה עובד מדינה) יוצג על ידי פרקליט המדינה, את הצד השני ייצג עורך דין שמואל תמיר שהיה פעיל חרות; המשפט נווט להתקפה פוליטית על מפא"י והסוכנות שהסתירו ידיעות על השואה; המשפט הפך לנושא המרכזי במערכת הבחירות.
הרצח של קסטנר זיעזע את הציבור הישראלי.
בספרי הלימוד: היי סקול 2, עמ' 318-325; לילך 3, עמ' 257-258, 260-261; מט"ח 3, עמ' 261-264; רכס 3, עמ' 310-312; שזר 3, עמ' 261-266
-19-
היסטוריה, לימודי חובה, קיץ תשע"ט מס' 022281
ב. מדוע גרם משפט אייכמן לשינוי ביחס החברה הישראלית לזיכרון השואה:
המשפט נהפך לאירוע סמלי: מדינת ישראל כנציגת העם היהודי מייצגת את קורבנות השואה; המשפט התרחש בבית העם ולא באולם בית המשפט המחוזי; את התביעה ייצג היועץ המשפטי לממשלה ולא עורך דין רגיל.
פומביות המשפט: באולם נכח קהל רב, הוא הועבר בשידור ישיר ברדיו וסוקר בעיתונות בארץ ובעולם. הסיקור התקשורתי העלה את נושא השואה לסדר היום הציבורי.
במשפט העידו ניצולים רבים והציבור בישראל נחשף לסיפורי ההישרדות האישיים שלהם (השפעת סיפורם של "האנשים הפשוטים" ולא רק של גיבורי המחתרות, הרושם שהותירה עדותו של ק' צטניק).
הביטויים לשינוי זה:
מעבר מהדחקה של סיפורי הניצולים (שאינם גיבורי המחתרות) להתעניינות רחבה של הציבור הישראלי בהתנסות האישית ובסבל האישי של הניצולים.
מעבר הדרגתי מגישה שיפוטית ותפיסת הניצולים כ"צאן מובל לטבח" להכרה בחוסר האונים של היהודים לנוכח המציאות האיומה בתקופת השואה.
המושג גבורה הובן במשמעות רחבה יותר מן המקובל עד אז – לא רק לוחמה עם נשק ביד, אלא גם גילויי אנושיות והישרדות, מאבק על קיום פיזי ורוחני.
טקסי הזיכרון הפכו אישיים יותר וכללו סיפורי ניצולים ותיעוד.
גברה פעילות ההנצחה.
לראשונה פורסמה תוכנית לימודים בנושא השואה והגבורה, ולימוד השואה היה נושא חובה.
משלחות של בני נוער מישראל יצאו לפולין (1963).
כתיבת אוטוביוגרפיות של ניצולים ויצירות ספרות על השואה.
בספרי הלימוד: היי סקול 2, עמ' 326-328; לילך 3, עמ' 261-267; מט"ח 3, עמ' 266-269; רכס 3, עמ' 313-314; שזר 3, עמ' 267-269
עיצוב זיכרון השואה (1 שאלות)
שאלון 2261 | קיץ תשע"ט
18. עיצוב זיכרון השואה
א. הצג את אחת מן הסוגיות: הסכם השילומים או פרשת קסטנר. הסבר מדוע סוגיה זו עוררה מחלוקת בחברה הישראלית בשנות החמישים. (12 נקודות)
ב. הסבר מדוע גרם משפט אייכמן לשינוי ביחס החברה הישראלית לזיכרון השואה, והצג שניים מן הביטויים לשינוי זה. (13 נקודות)
פתרון מהמסמך
.18 עיצוב זיכרון השואה
א. הסכם השילומים: התלמיד צריך לתאר את השתלשלות העניינים בסוגיה זו בקצרה. מדוע סוגיה זו עוררה מחלוקת בחברה הישראלית בשנות החמישים:
הדיון הציבורי בנושא עורר רגשות עזים ביותר מכיוון שהטראומה של השואה עדיין הייתה טרייה, ובחברה הישראלית היו ניצולי שואה רבים וגם ותיקים רבים שקרוביהם נספו בשואה.
הדיון בשילומים העלה על סדר היום דילמות מוסריות כבדות משקל:
שאלת היחס בין העם היהודי ומדינת ישראל ובין העם הגרמני, ואם ראוי לקיים מגעים מדיניים למען מטרות הכרחיות. מצד אחד גרמניה נתפסה כמדינה מאיימת ומקוללת, ומצד אחר מדינת ישראל הייתה זקוקה לכספים בדחיפות והממשלה ראתה בכספי הפיצויים תנאי הכרחי לקליטת העלייה הגדולה (ובתוכה הניצולים) ולהצלת המשק מקריסה כלכלית.
האם ראוי לקבל תשלום כספי כפיצוי על הסבל הנורא שעברו היהודים בשואה? האם אפשר לראות בתשלום הכספי מחילה לעם הגרמני? האם זו פגיעה ב"כבוד הלאומי" לקבל כסף ממי שיש לו "דם על הידיים"?
האם מדינת ישראל רשאית לייצג את קורבנות השואה? האם היא רשאית לעשות שימוש במעמדה כדי לעשות צעד המבטא סליחה וויתור כלפי גרמניה?
הדיון הציבורי היה מלווה במאבק פוליטי: בין מפלגות שהתנגדו להסכם ובין מפלגת השלטון (מפא"י). מאבק זה ליבה את המחלוקת, מחוץ לכנסת נערכו הפגנות שלוו בהתפרעויות והאווירה הייתה של מלחמת אזרחים.
פרשת קסטנר: התלמיד צריך לתאר את השתלשלות העניינים בסוגיה זו בקצרה. מדוע סוגיה זו עוררה מחלוקת בחברה הישראלית בשנות החמישים:
הפרשה הציפה רגשות עזים ביותר שהחברה הישראלית התקשתה להתמודד איתם בסמיכות זמנים כה קרובה לשואה. מצד הוותיקים תערובת של תחושת כעס וחשדנות כלפי ניצולים ושל תחושת אשם ומבוכה שלא עשו די להצלת יהודי אירופה, ומצד הניצולים תחושת אשם משום ששרדו, תחושת בושה וגם רצון לנקום.
ההאשמה הכבדה בדבר שיתוף פעולה עם הנאצים עוררה תסיסה.
המשפט סוקר בהרחבה בעיתונות ועורר הדים רבים.
הנטייה של הציבור הישראלי הוותיק לשפוט את ניצולי השואה בצד תפיסה פשטנית ודיכוטומית של התנהגות היהודים בשואה חידדו את ההאשמות. התובע קבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן".
נעשה שימוש פוליטי בפרשה: קסטנר זוהה כאיש של מפלגת השלטון; קסטנר (שהיה עובד מדינה) יוצג על ידי פרקליט המדינה, את הצד השני ייצג עורך דין שמואל תמיר שהיה פעיל חרות; המשפט נווט להתקפה פוליטית על מפא"י והסוכנות שהסתירו ידיעות על השואה; המשפט הפך לנושא המרכזי במערכת הבחירות.
הרצח של קסטנר זיעזע את הציבור הישראלי.
בספרי הלימוד: היי סקול 2, עמ' 318-325; לילך 3, עמ' 257-258, 260-261; מט"ח 3, עמ' 261-264; רכס 3, עמ' 310-312; שזר 3, עמ' 261-266
-19-
היסטוריה, לימודי חובה, קיץ תשע"ט מס' 022281
ב. מדוע גרם משפט אייכמן לשינוי ביחס החברה הישראלית לזיכרון השואה:
המשפט נהפך לאירוע סמלי: מדינת ישראל כנציגת העם היהודי מייצגת את קורבנות השואה; המשפט התרחש בבית העם ולא באולם בית המשפט המחוזי; את התביעה ייצג היועץ המשפטי לממשלה ולא עורך דין רגיל.
פומביות המשפט: באולם נכח קהל רב, הוא הועבר בשידור ישיר ברדיו וסוקר בעיתונות בארץ ובעולם. הסיקור התקשורתי העלה את נושא השואה לסדר היום הציבורי.
במשפט העידו ניצולים רבים והציבור בישראל נחשף לסיפורי ההישרדות האישיים שלהם (השפעת סיפורם של "האנשים הפשוטים" ולא רק של גיבורי המחתרות, הרושם שהותירה עדותו של ק' צטניק).
הביטויים לשינוי זה:
מעבר מהדחקה של סיפורי הניצולים (שאינם גיבורי המחתרות) להתעניינות רחבה של הציבור הישראלי בהתנסות האישית ובסבל האישי של הניצולים.
מעבר הדרגתי מגישה שיפוטית ותפיסת הניצולים כ"צאן מובל לטבח" להכרה בחוסר האונים של היהודים לנוכח המציאות האיומה בתקופת השואה.
המושג גבורה הובן במשמעות רחבה יותר מן המקובל עד אז – לא רק לוחמה עם נשק ביד, אלא גם גילויי אנושיות והישרדות, מאבק על קיום פיזי ורוחני.
טקסי הזיכרון הפכו אישיים יותר וכללו סיפורי ניצולים ותיעוד.
גברה פעילות ההנצחה.
לראשונה פורסמה תוכנית לימודים בנושא השואה והגבורה, ולימוד השואה היה נושא חובה.
משלחות של בני נוער מישראל יצאו לפולין (1963).
כתיבת אוטוביוגרפיות של ניצולים ויצירות ספרות על השואה.
בספרי הלימוד: היי סקול 2, עמ' 326-328; לילך 3, עמ' 261-267; מט"ח 3, עמ' 266-269; רכס 3, עמ' 313-314; שזר 3, עמ' 267-269
שלט לכיתה: עיצוב זכרון השואה
השלט לצפייה כאן בעמוד ולהדפסה. אפשר לפתוח אותו בגודל מלא.




















